Antitrust_200px.png

הגבלים עסקיים ותחרות


המטרה המרכזית של דיני ההגבלים העסקיים היא להתמודד עם כשל שוק בדמות תחרות מועטה. תופעה זו מכונה בשפה המקצועית כוח שוק, והיא מסבה נזקים משמעותיים לכלכלות שמבוססות על עקרונות השוק החופשי, דוגמת המשק הישראלי. לא בכדי, בית המשפט העליון כינה את דיני ההגבלים העסקיים כ"מגנא כרטא של זכויות הצרכן".

חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, הוא החיקוק המרכזי בדיני ההגבלים העסקיים בישראל. החוק מורכב מארבעה פרקים מהותיים: הסדרים כובלים, מונופולין, מיזוגים וקבוצות ריכוז.

1.הסדרים כובלים

פרק זה חל על הסכמות והבנות בין גופים עסקיים, אשר עשויות להגביל את התחרות. מבנה הפיקוח על הסדרים כובלים אנכרוניסטי, והוא מבוסס על הגדרות מאוד רחבות, שלוכדות ברשתן שורה ארוכה של פרקטיקות מסחריות מקובלות. לצידן, החוק כולל מגנוני היתר שונים: אישור מבית הדין להגבלים עסקיים, פטור מהממונה על הגבלים עסקיים ופטורי סוג, שחלים על דפוסים שונים של התקשרויות מסחריות.

אבן הראשה של פרק ההסדרים הכובלים מצוי באיסור על קרטלים. החוק אוסר שורה של דפוסים רווחים לעריכת קרטלים, דוגמת תיאום מחירים, חלוקת שוק, תיאום מכרזים ועוד. לסקירה רחבה של הפיקוח על קרטלים, ראה כאן.

בנוסף, בשל מבנה הפיקוח על הסדרים כובלים, ההגדרה הרחבה תופסת ברשתה גם הסדרים מקובלים ורווחים בין גרומים שפועלים בחוליות שונות לאורך שרשרת ההפצה (הסדרים אנכיים). במקרים רבים, ניתן להכשיר הסדרים אנכיים באמצעות פטורי סוג שונים. לסקירה רחבה של הפיקוח על הסדרים אנכיים, ראה כאן.

2.מונופולין

בהתאם לחוק, כל אדם שמחזיק בנתח שוק של למעלה ממחצית באספקה או ברכישה הוא בעל מונופולין. החוק מקנה לממונה על הגבלים עסקיים סמכות להכריז על אדם כעל בעל מונופולין, אך כל מי שמתקיים בו מבחן נתח השוק האמור הוא בעל מונופולין, גם אם לא הוכרז ככזה.

בעוד שאין איסור להיות בעל מונופולין, למעמד המונופוליסטי נלווים איסורים וחובות ייחודיים, שלא חלים על חברות אחרות. האיסור המרכזי בחוק הוא על ניצול מעמד לרעה. פרקטיקות שונות עשויות לעלות לכדי ניצול מעמד לרעה, בכללן סירוב לתת גישה לתשתית חיונית, המחיר בו מספק המונופולין את מוצריו, אפליית מחירים בין לקוחות שונים, אשר פוגעת בכושר התחרות של מי מהם, קשירה אסורה בין האספקה של מוצר שבמונופולין למוצר אחר ועוד.

3.מיזוגים

חוק ההגבלים העסקיים מגדיר מיזוג חברות כרכישה של למעלה מרבע מכל אחת מהזכויות הבאות: זכות ההצבעה באסיפה הכללית (או מוסד מקביל), הזכות למנות דירקטורים, הזכות לרווחים והזכות להון המניות המוצא. לא כל מיזוגי החברות טעונים קבלת אישור מהממונה על הגבלים עסקיים, אלא רק כאלה שמתקיימים בהם מבחנים עובדתיים מסוימים.

אם המיזוג טעון קבלת אישור כאמור, הוא נבחן על-ידי המחלקה הכלכלית ברשות. מטרת הניתוח היא לבחון את ההשפעה המסתברת של המיזוג על התחרות באותם שווקים שהמיזוג נוגע אליהם. אם הממונה מוצא שהמיזוג מקים חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות עליו לאשר אותו בתנאים, ובהעדר תנאים אשר מפיגים את החשש התחרותי – להתנגד לו. לסקירה רחבה של הליך הפיקוח על מיזוגים, לרבות מיזוגים של חברות זרות, ראה כאן.

4.קבוצות ריכוז

פרק קבוצות הריכוז ייחודי לדין הישראלי, ואין הסדרה דומה לו בשיטות משפט אחרות. הפרק נועד להתמודד עם שווקים בהם מיעוט המתחרים מוביל לרמת תחרות נמוכה, וזאת ללא תיאום מפורש בין המתחרים (שיווי משקל אוליגופולי). הוראות החוק חלות על קבוצת ריכוז רק אם הממונה הכריז על קיומה. בשונה מיתרת הפרקים המהותיים בחוק, פרק קבוצות הריכוז לא כולל הוראות כלליות או איסורים שחלים על חברי קבוצת הריכוז, אלא מקנה לממונה על הגבלים עסקיים סמכות לתת הוראות לחברי הקבוצה, שמטרתן לחולל תחרות בשוק.

5.אכיפה

כלי האכיפה של דיני ההגבלים העסקיים רבים, והמגוון שלהם יוצא דופן. ככלל, הפרות של החוק חשופות הן לאכיפה ציבורית והן לאכיפה פרטית, בהתאם לנסיבות המקרה.

האכיפה הציבורית נעשית על-ידי רשות ההגבלים העסקיים. הרשות מנהלת את הליכי האכיפה מראשיתם – איסוף העובדות, לרבות באמצעות חקירה פלילית – ועד סופם המלא, לרבות עד פסק דין חלוט. ארסנל כלי האכיפה של הרשות מגוון מאוד: כל הפרה של החוק היא עבירה פלילית (גם אם בפועל מדיניות הרשות היא להגיש כתבי אישום רק בעבירות הנמנות על הגרעין הקשה של האיסורים); לממונה יש סמכות להשית עיצומים כספיים, לרבות כנגד אנשים פרטיים; לממונה גם מסורה הסמכות לפרסם קביעה לפיה גוף מסוים הפר את החוק, וקביעה זו מהווה ראיה לכאורה בכל הליך שיפוטי; בנושאים שונים, לממונה יש אפשרות לתת הוראות לעשות פעולה מסוימת או להימנע מעשייתה. בנוסף לכל אלה, הממונה יכול להגיע לצו מוסכם עם גוף אשר הפר לכאורה את החוק, חלף נקיטה בצעדי אכיפה אחרים. צו מוסכם יכול להיות גם ללא הודאה בחבות של המפר.

כל הפרה של החוק היא עוולה בנזיקין, ולכן היא מקימה חשיפה לאכיפה פרטית. האכיפה הפרטית יכולה להיעשות על-ידי כל אדם שנגרם לו נזק כתוצאה מהפרה של החוק, או שעתיד להיגרם לו נזק. בין היתר, אכיפה פרטית יכולה להיעשות בדמות תובענות ייצוגיות, ובשנים האחרונות חל גידול של ממש במספרן של אלה.


 


 

 


Centralization_Icon_100px.png
Food_Icon_100px_R.png
Prices_Icon_100px.png



Competition_Icon_100px_R.png

הגבלים עסקיים ותחרות


המטרה המרכזית של דיני ההגבלים העסקיים היא להתמודד עם כשל שוק בדמות תחרות מועטה. תופעה זו מכונה בשפה המקצועית כוח שוק, והיא מסבה נזקים משמעותיים לכלכלות שמבוססות על עקרונות השוק החופשי, דוגמת המשק הישראלי. לא בכדי, בית המשפט העליון כינה את דיני ההגבלים העסקיים כ"מגנא כרטא של זכויות הצרכן".

חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, הוא החיקוק המרכזי בדיני ההגבלים העסקיים בישראל. החוק מורכב מארבעה פרקים מהותיים: הסדרים כובלים, מונופולין, מיזוגים וקבוצות ריכוז.

1.הסדרים כובלים

פרק זה חל על הסכמות והבנות בין גופים עסקיים, אשר עשויות להגביל את התחרות. מבנה הפיקוח על הסדרים כובלים אנכרוניסטי, והוא מבוסס על הגדרות מאוד רחבות, שלוכדות ברשתן שורה ארוכה של פרקטיקות מסחריות מקובלות. לצידן, החוק כולל מגנוני היתר שונים: אישור מבית הדין להגבלים עסקיים, פטור מהממונה על הגבלים עסקיים ופטורי סוג, שחלים על דפוסים שונים של התקשרויות מסחריות.

אבן הראשה של פרק ההסדרים הכובלים מצוי באיסור על קרטלים. החוק אוסר שורה של דפוסים רווחים לעריכת קרטלים, דוגמת תיאום מחירים, חלוקת שוק, תיאום מכרזים ועוד. לסקירה רחבה של הפיקוח על קרטלים, ראה כאן.

בנוסף, בשל מבנה הפיקוח על הסדרים כובלים, ההגדרה הרחבה תופסת ברשתה גם הסדרים מקובלים ורווחים בין גרומים שפועלים בחוליות שונות לאורך שרשרת ההפצה (הסדרים אנכיים). במקרים רבים, ניתן להכשיר הסדרים אנכיים באמצעות פטורי סוג שונים. לסקירה רחבה של הפיקוח על הסדרים אנכיים, ראה כאן.

2.מונופולין

בהתאם לחוק, כל אדם שמחזיק בנתח שוק של למעלה ממחצית באספקה או ברכישה הוא בעל מונופולין. החוק מקנה לממונה על הגבלים עסקיים סמכות להכריז על אדם כעל בעל מונופולין, אך כל מי שמתקיים בו מבחן נתח השוק האמור הוא בעל מונופולין, גם אם לא הוכרז ככזה.

בעוד שאין איסור להיות בעל מונופולין, למעמד המונופוליסטי נלווים איסורים וחובות ייחודיים, שלא חלים על חברות אחרות. האיסור המרכזי בחוק הוא על ניצול מעמד לרעה. פרקטיקות שונות עשויות לעלות לכדי ניצול מעמד לרעה, בכללן סירוב לתת גישה לתשתית חיונית, המחיר בו מספק המונופולין את מוצריו, אפליית מחירים בין לקוחות שונים, אשר פוגעת בכושר התחרות של מי מהם, קשירה אסורה בין האספקה של מוצר שבמונופולין למוצר אחר ועוד.

3.מיזוגים

חוק ההגבלים העסקיים מגדיר מיזוג חברות כרכישה של למעלה מרבע מכל אחת מהזכויות הבאות: זכות ההצבעה באסיפה הכללית (או מוסד מקביל), הזכות למנות דירקטורים, הזכות לרווחים והזכות להון המניות המוצא. לא כל מיזוגי החברות טעונים קבלת אישור מהממונה על הגבלים עסקיים, אלא רק כאלה שמתקיימים בהם מבחנים עובדתיים מסוימים.

אם המיזוג טעון קבלת אישור כאמור, הוא נבחן על-ידי המחלקה הכלכלית ברשות. מטרת הניתוח היא לבחון את ההשפעה המסתברת של המיזוג על התחרות באותם שווקים שהמיזוג נוגע אליהם. אם הממונה מוצא שהמיזוג מקים חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות עליו לאשר אותו בתנאים, ובהעדר תנאים אשר מפיגים את החשש התחרותי – להתנגד לו. לסקירה רחבה של הליך הפיקוח על מיזוגים, לרבות מיזוגים של חברות זרות, ראה כאן.

4.קבוצות ריכוז

פרק קבוצות הריכוז ייחודי לדין הישראלי, ואין הסדרה דומה לו בשיטות משפט אחרות. הפרק נועד להתמודד עם שווקים בהם מיעוט המתחרים מוביל לרמת תחרות נמוכה, וזאת ללא תיאום מפורש בין המתחרים (שיווי משקל אוליגופולי). הוראות החוק חלות על קבוצת ריכוז רק אם הממונה הכריז על קיומה. בשונה מיתרת הפרקים המהותיים בחוק, פרק קבוצות הריכוז לא כולל הוראות כלליות או איסורים שחלים על חברי קבוצת הריכוז, אלא מקנה לממונה על הגבלים עסקיים סמכות לתת הוראות לחברי הקבוצה, שמטרתן לחולל תחרות בשוק.

5.אכיפה

כלי האכיפה של דיני ההגבלים העסקיים רבים, והמגוון שלהם יוצא דופן. ככלל, הפרות של החוק חשופות הן לאכיפה ציבורית והן לאכיפה פרטית, בהתאם לנסיבות המקרה.

האכיפה הציבורית נעשית על-ידי רשות ההגבלים העסקיים. הרשות מנהלת את הליכי האכיפה מראשיתם – איסוף העובדות, לרבות באמצעות חקירה פלילית – ועד סופם המלא, לרבות עד פסק דין חלוט. ארסנל כלי האכיפה של הרשות מגוון מאוד: כל הפרה של החוק היא עבירה פלילית (גם אם בפועל מדיניות הרשות היא להגיש כתבי אישום רק בעבירות הנמנות על הגרעין הקשה של האיסורים); לממונה יש סמכות להשית עיצומים כספיים, לרבות כנגד אנשים פרטיים; לממונה גם מסורה הסמכות לפרסם קביעה לפיה גוף מסוים הפר את החוק, וקביעה זו מהווה ראיה לכאורה בכל הליך שיפוטי; בנושאים שונים, לממונה יש אפשרות לתת הוראות לעשות פעולה מסוימת או להימנע מעשייתה. בנוסף לכל אלה, הממונה יכול להגיע לצו מוסכם עם גוף אשר הפר לכאורה את החוק, חלף נקיטה בצעדי אכיפה אחרים. צו מוסכם יכול להיות גם ללא הודאה בחבות של המפר.

כל הפרה של החוק היא עוולה בנזיקין, ולכן היא מקימה חשיפה לאכיפה פרטית. האכיפה הפרטית יכולה להיעשות על-ידי כל אדם שנגרם לו נזק כתוצאה מהפרה של החוק, או שעתיד להיגרם לו נזק. בין היתר, אכיפה פרטית יכולה להיעשות בדמות תובענות ייצוגיות, ובשנים האחרונות חל גידול של ממש במספרן של אלה.


 


 

 

Centralization_Icon_100px.png

לחוק הריכוזיות


Food_Icon_100px_R.png

לחוק המזון


Prices_Icon_100px.png

לפיקוח מחירים